פגישה ראשונה וקצת על חרדה

רושם ראשוני - חשוב, מרגש, אך גם מלחיץ! איך מתמודדים עם החרדה ונגשים לפגישות באופן יותר רגוע.

אז זו הפגישה הראשונה שלנו ואני מודה שמרגש. חשבתי הרבה מה יכול להתאים להיות הבלוג הראשון, עד שהבנתי שאם הכוונה היא לשתף, אז פשוט להתחיל ישר עם - לשתף. כבר מספר שבועות אני מסתובבת עם רעיונות אפשריים – תובנות לגבי תהליך הטיפול, הסברים על שיטות טיפול שונות, עדכונים מרתקים מחידושי המחקר – אני במיוחד אוהבת ממצאים מהתחום של חקר המוח וההתנהגות, מחשבות על הקשר בין פסיכולוגיה לבין סוציולוגיה אנתרופולוגיה עולם החי ועוד. מובן שאשמח גם לענות על שאלות שלכם – ככל שתפרטו יותר בשאלה, מבטיחה גם תשובה מפורטת יותר.

מודה שחשבתי גם לאפשר הצצה לחדר הטיפולים. מידי פעם יש רגעים כל כך משמעותיים, חדשניים, פורצי דרך ומעוררי השראה שקורים במפגש הזה, שהחשק לחשוף אותם, להעביר הלאה את ההשראה והתקווה, הוא עצום. אבל כל התרחשות בחדר היא בעיני יצירה משותפת, לכן זכויות יוצרים לא רק שלי. אני גם חוששת שהאפשרות שמשהו "ידלוף" מהחדר החוצה, עשוי להפריע למפגשים עתידיים ( או לגרום אכזבה למי שכן היה רוצה שאפרסם). אז עם כל הצער, החלטתי לא להביא בבלוג קטעים מתוך טיפולים אמתיים. ובכל זאת יש עוד הרבה אפשרויות.

ועכשיו, קצת על פעמים ראשונות – בדרך כלל יש בהן משהו מלחיץ, התחושה שממול מחכה מישהו שמודד אותנו, שבוחן. מול המחשבה הזו, יש כאלו שמתכווצים. תגובת הגנה שכיחה בטבע, להקטין ככל האפשר את שטח הפנים הגלוי, לצמצם פגיעה אם תהיה כזו. מגדילים ועושים הקיפודים...אז יש גם אנשים כאלה, שבפעם הראשונה הם שקטים, מצומצמים או דוקרניים. לעומת זאת יש את הסגנון של חתול רחוב ממוצע, שסומר, מקמר את גבו כדי להיראות גדול. אם הוא אדם, יעשה זאת עם הרבה מילים, אולי ווליום גבוה, התרברבות. המצחיק הוא , שהחששות שלנו עלולים להתממש, דווקא בגלל התגובה שלנו. אם נצטמצם, הצד השני עלול להילחץ מהשתיקות ולמלא אותן במלל שלו או לחוש את הזהירות שלנו ולהתנהג גם כן בזהירות רבה. אפשר גם להילחץ מתצוגת התכלית ואז להרים תצוגה מתחרה או פשוט לסגת. אני זוכרת את עצמי במצבים שונים, נוהגת פעם ככה או ההיפך.

דרך אחרת, הלכה והתבהרה לי דווקא מתוך עבודה עם לקוחות שביקשו להתמודד בנושא של חרדת קהל. הרי כל מה שתיארתי נולד בגלל המחשבה שהצד השני בוחן ושופט. ואם נבחר לחשוב על הצד השני, מחשבות אחרות? נניח שהיית יודע/ת בוודאות שההוא ממול גם קצת חושש ממה שתחשבי עליו, סקרן להכיר, רוצה להראות את עצמו, אבל... איך היית רוצה לנהל את הפגישה הזו?

הדוגמא הקטנה הזו ממחישה את המרכיבים של : מחשבה, רגש , התנהגות, שהם בבסיס הפסיכולוגיה. לדעת לזהות אותם, להפריד בינם, להבין איך הם קשורים ומשפיעים זה על זה. אם במצב של פעם ראשונה נוכל להרחיב את המחשבות שלנו ולכלול לא רק תפיסה של האחר כשיפוטי, אלא האחר גם כסקרן וקצת חושש בעצמו, נרגיש אולי קצת פחות מאוימים, וההתנהגות תוכל להיות קצת יותר רגועה ואוטנטית. ואפשר גם להצטייד בסבלנות, לא לקפוץ למסקנות ולשמוח שפעם ראשונה, יש רק פעם אחת ואחריה תבוא פעם שנייה, בשאיפה יותר רגועה.

המון תודה שהיית איתי בפעם הראשונה שלי בבלוג – דמיינתי אותך סקרן/ית, מתעניין/ת בפסיכולוגיה ובהצצה לתוך העולם הקצת מסתורי הזה, רוצה לקבל ערך, אך גם מוכנ/ה לתת לי קצת "חוט" לטוות איתו את הרעיון ולהציג את עצמי. אשמח מאד להיכרות דו סטרית - לקבל תגובות ושאלות.

להתראות בפעם השנייה.

אילה