מושגי יסוד בגישה הנרטיבית לטיפול

 

 

החל מימיו של פרויד ואילך משתדלים המטפלים בנפש לנסח תיאוריות של מבנה והתפתחות נפשית, כדי לאפשר לנו שפה ועוגנים בעולם נסתר מהעין, בעל מורכבות אין סופית של נפש האדם.

 

הגישות הנרטיביות מתבססות גם כן על מספר הנחות יסוד לגבי הדינמיקה הנפשית, מתוכן צומחים הרעיונות לגבי תפקיד המטפל, המטרות הטיפוליות והטכניקות הטיפוליות. הגישות הנרטיביות מתבססות על תיאוריות חברתיות, מחקרים אנתרופולוגיים והושפעו מהפילוסופיה הפוסט-מודרנית של פוקו, דירדה ועוד. התורמים המרכזיים לפיתוח הגישה הנרטיבית לטיפול, הם מייקל וויט (ז"ל) ודיויד אפשטון, ג'יל פרידמן, ג'ין קומבס, שריל וויט ועוד רבים.  

 

 

הנחות יסוד:

• אנשים נוהגים באופן אוטומטי לארגן את חוויותיהם לפי תבניות סיפוריות, נרטיבים, כדי לתת להם משמעות. האדם זקוק למשמעות.

• הזהות של אדם מושפעת מהאופן בו הוא נתפס ע"י אחרים. לכל אדם יש סביבו "אחרים" שתומכים בזהות המועדפת על ידו, וכאלה שלא. האחרים יכולים להיות מהעבר, ההווה, התרבות, הפוליטיקה וכד'.

• הזהות של האדם מוגדרת במונחים של : ידע, כישורים, מטרות, משאלות, ערכים ואמונות. הם לא מיקשה אחידה ואדם יכול לבחור את הזהות המועדפת עליו ולחתור אליה.

• השפה והסיפור – אינם רק העתק של המציאות, אלא יוצרים מציאות.

• תחושה של סוכנות אישית (self agency) תורמת לרווחה הנפשית של אדם.

• המטפל מומחה לאופן ניהול התהליך טיפולי, אך הלקוח מומחה לגבי סיפורי חייו, הזהות המועדפת על ידו והידע שצבר. המטפל אחראי כלפי הלקוח, לא על הלקוח.

 

 

מושגי יסוד:

• נרטיב דומיננטי – תבנית רעיונית מארגנת שכיחה ואוטומטית, אצל האדם או החברה בה הוא חי.

• נרטיב אלטרנטיבי ( אירוע יוצא דופן). – יכול להיות הרחבה של הנרטיב הדומיננטי או שונה ממנו.

•  

טכניקות טיפוליות מרכזיות:

• החצנת הבעיה (מייקל וויט :"לא האדם הוא הבעיה, אלא הבעיה היא הבעיה").

• מיפוי של השפעות הגורם המוחצן על האדם וההיפך, תוך בדיקה של השפעות ההקשר התרבותי, תקופתי.

• מיפוי של הנרטיב האלטרנטיבי והפיכתו לסיפור "עשיר".

• שאלות (ולא פרושים) המזמינים את המטופל לבחון מחדש אפשרויות ישנות וחדשות.

• קהילה תומכת ו re-membering.

 

 

 

הדגמה למושגים אלו תוכלו למצוא במאמר ההמשך  - "סיפור ישן מזווית חדשה - שיחות נרטיביות עם בני הגיל השלישי".